עירית נתניה נ' אופיר כרמל אחזקות בע"מ

החלטה

החלטה זו ניתנת באין הודעה מאת הצדדים על סילוק המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, בהתאם להסדר הדיוני מיום 6.7.10.

המדובר בתביעה לתשלום ארנונה בגין שני נכסים בהם החזיקה הנתבעת בעיר נתניה.

הנתבעת ביקשה להתגונן בטענה, כי חיובי הארנונה נשוא התביעה שגויים, מן הטעמים הבאים: -

א. חיוב הארנונה ביחס לנכס המכונה "גרנד-יהלום" שגוי מכיוון שחושב עפ"י סווג ושטח לא נכונים, שכן הנתבעת קיבלה את אישור העירייה לנהל את הנכס כבית מגורים ולא כבית מלון.

ב. חיוב הארנונה ביחס לנכס המכונה "גרנד-מטרופול" שגוי מכיוון שחושב עפ"י סווג לא נכון ולתקופה ארוכה מהתקופה בה פעל בפועל (לטענת הנתבעת הנכס היה סגור משך 6 חודשים בשל מלחמת לבנון השנייה). אליבא הנתבעת, העירייה אישרה, לאחר בדיקות, את סווג הנכס כבית מגורים ולא כבית מלון, ואף אישרה את אי חיוב הארנונה למשך 6 החודשים בהם היה סגור.

הצדדים הסכימו לוותר על החקירה הנגדית ולפיכך העובדות הנטענות בתצהיר לא נסתרו. יחד עם זה, חולקים הם במישור המשפטי, כאשר ב"כ הנתבעת סבור שלביהמ"ש סמכות לדון בטענותיה, ואילו ב"כ התובעת טען כי טענות מן הסוג שהעלתה הנתבתע יש להעלות בפני מנהל הארנונה בלבד. לגישתו, לפי הפסיקה החלה בתחום זה, בית המשפט לא ישעה לטענות בעניין גודל, סווג ושימוש בנכס, כשאלה לא נטענו בפני מנהל הארנונה במועד שנקבע לכך. ואילו הנתבעת לא הגישה כל השגה על שומת הארנונה למנהל הארנונה.

במחלוקת זו מצאתי לקבל את עמדת התובעת בהתבסס על פסקי הדין שדנו בהוראת סע' 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת הארנונה הכללית) התשל"ו – 1976, שניתנו ברע"א 2425/99 עירית נס-ציונה נגד י.ח. יזום והשקעות בע"מ; עת"מ 1529/07 שאול בנימין נגד עירית תל-אביב; ע"א 4425/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת נגד עירית טירת הכרמל; ולאחרונה בע"א 2064/02 תשלובת ח.אלוני בע"מ נגד עירית נשר.

כפי שציינתי לעיל, השגותיה של הנתבעת ביחס לסכום התביעה מצטמצמות לטענות טכניות-עובדתיות, בקשר עם גודל הנכס, סווגו ומועדי השימוש בו בפועל, הניתנות לבירור ולבדיקה פשוטים יחסית והן ראויות לדיון בפני מנהל הארנונה במסגרת הליכי ההגשה המנהליים. לפי הפסיקה במקרים מעין אלה, יש להגביל את האזרח להליכים המנהליים. רק בענין טענת העדר החזקה לבית המשפט שיקול דעת להרשות את הטיעון בפניו, אולם גם אז רק מקום שבו הנושא הוא עקרוני ובעל חשיבות ציבורית כללית. אין זה המקרה שבפני.

לפיכך, בקשת הנתבעת נדחית. ניתן פסק דין עפ"י התביעה.

לפנים משורת הדין, ולאור הסכומים הגבוהים, אני מורה לעכב את ביצוע פסה"ד למשך 60 יום מהיום, בין על מנת לאפשר לתובעת להגיש בקשה להארכת המועד להגשת השגה בפני מנהל הארנונה, ובין על מנת לאפשר לה לסיים את הליכי המו"מ שבו החלו הצדדים.

בתום המועד הנ"ל, יעמוד פסה"ד לביצוע.

ב"כ התובעת רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"א, 11 אוקטובר 2010, בהעדר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: